פורטל סקס ישראלי - SexyWoman

סרטי סקס באורך מלא | בחורות ישראליות במצלמה | אינדקס אתרי סקס | סקס רטוב | סקס VOD | הגדלת איבר המין

 


סיפורי סקס - הסיפור של דניאלה

 

הסיפור של דניאלה שק שינה, מדבר, אמצע הלילה. חושך מסביב, וכולם ישנים.

מרחוק אני שומעת מדורה שעוד דולקת, אנשים יושבים סביבה. מדברים. צוחקים. קולות עמומים נמתחים לתוך הדממה. מישהו שמח הלילה.
מישהו מנגן על גיטרה, אולי זו מישהי, עם תלתלים שחורים ועיניים מדהימות, מוארות, כמו שלך.
אולי גם היא שולחת יד בעדינות אל הגיטרה, מחזיקה אותה, מלטפת, כמו שמלטפים אישה. מנגנת לעצמה. אולי גם היא מתחילה לשיר בקול עמוק, צרוד קצת, ''היא לא דומה, לאף אחת אחרת, לאף אחרת שעוברת ברחוב...'' וכולם מסביב עוצמים עיניים, מתמכרים לנעימות שמתפשטת בבטן.
כשהיא מרימה מבט, כמוך, מדי פעם, היא רואה אותי מתבוננת בה.
אולי גם היא לא יודעת מה זה עושה לי. שאני בתוכי סערה.

לראות אותך עם החבר שלך עושה לי רע.
צביטה בלב, כל פעם שאתם מתקרבים. כל פעם שהוא מניח את הידיים שלו על כתפך בבעלות.
ההתנהגות הגברית הזו משגעת אותי, ומשגע אותי עוד יותר, שנראה כאילו את אוהבת את זה. אוהבת להיות חלשה וקטנה ושלו, מתפנקת בזרועותיו.
אני הייתי רוצה להיות זו שגורמת לך להרגיש ככה. אבל אני לא יכולה.

אני חושבת עליך, חושבת על כל הפעמים שהתבוננתי בך מוקסמת, מרחוק. כשניגנת לך והיית לבד, בין כל האנשים.
מוארת כל-כך, יפה כל-כך, לא דומה לאף אחת אחרת, ואף אחת אחרת לא יכולה להיות כמוך.
שהשפלתי את מבטי במהירות, אם במקרה העיניים שלך עלו ופגשו בשלי.
כמה פחדתי שתגלי מה אני מרגישה לגביך.
אנחנו בקושי מכירות, אני אומרת לעצמי, איך זה יכול להיות?
אולי הרגש הזה, ''אוהבת'', התבלבל לי עם המחשבה, שבעצם אני רוצה את מה שלא יכול להיות שלי. שאני מעדיפה להיות מאוהבת במישהי שלעולם לא תדע על כך. כדי למנוע אפשרות ממשהו אמיתי לקרות.

אנחנו באותו מעגל חברתי כבר שנים, אותם אנשים, אותם פרצופים, אני לבד, ורק החברים שלך הולכים ובאים. ואני הולכת ונהיית יותר כרוכה אחריך, אחרי החיוך שלך, העיניים, היופי הפנימי, אחרי כל מי שאת, השתוקקות חסרת תכלית, חסרת גבולות.

אני מנסה להעמיד אותה למבחן כל הזמן. רוצה שיום אחד תהרסי לי את זה, יום אחד אני אראה אותך עושה משהו, או אומרת משהו, וברגע אחד, במשפט מגעיל אחד, כל האהבה שלי אליך תתנדף, ואני אוכל לנשום סוף-סוף לרווחה, כמו בנאדם חופשי. לא כמו הטיפשה המאוהבת שאני, כבר יותר מדי זמן. שלוש שנים שלמות.

אבל לא.

ערב אחד, קצת לפני שהחורף התחיל, נדמה היה שחל בך שינוי.
העיניים שלך, שתמיד היו כמעט עצומות, חיפשו מסביב, שאלו קצת יותר. באותו ערב שרת בקול חזק וצלול, לא רק לעצמך.
כאילו שזו פעם ראשונה שהבחנת בכך, שאת לא יושבת לבד במעגל, והאור נופל עליך. בפעם הראשונה הראית שאת מודעת לנוכחות של אחרים, בעולם סביבך.

פתאום הציפה אותי שימחה ילדותית, שאולי גם אני קיימת בשבילך בעולם הזה, בין כל האנשים.
נהניתי לחשוב שאת אפילו בוחנת אותי, מנגנת כדי שאני אשמע.
ידעתי שאני מדמיינת, אבל היה לי נחמד לחשוב ככה.
מה זה משנה, אף אחד במילא לא יודע איך אני מרגישה.

ואז, תוך כדי שיר, הישרת לי מבט. עיניים כהות וחודרות.
גם עכשיו, בתוך שק שינה, חודשים אחרי, יש לי צמרמורת רק לחשוב על זה.
הייתי שבויה ברגע, ובכל מה שהרגשתי אליך, שפשוט לא חשבתי, וחייכתי אליך אוהבת, ברכות.
בכלל לא הבנתי שזה אמיתי, וקורה. זה היה יפה ונעים כמו חלום.
העיניים הנוצצות שלי היו נעוצות בשלך לכמה רגעים.

את בחנת אותי עוד רגע אחד ארוך, במבט חלול, והורדת עיניך אל הגיטרה.
ממשיכה לנגן כל הזמן.
כאילו אני אוויר.

רגע אחר כך, הקסם עבר, העולם חזר להרגלו, ופתאום שוב היו סביבנו המון אנשים צועקים וצוחקים ומדברים. חבר שלך הביא לך משהו לשתות ואת חייכת אליו בשקט. חברות שלי ישבו מאחוריי וציחקקו על אחד הבנים.

רק אני ישבתי שם כמו חיה שנלכדה באורות הרכב, יודעת שזה רגע מאוחר מדי, ושום דבר כבר לא ישנה. החיוך הזה גילה הכל, הייתי נטולת הגנות לחלוטין מולך. טיפשה שכמוני.
ידעתי שבאותו לילה קראת אותי, לתוכי, ובזת לי על מה שאני מרגישה. רציתי למות.
באותו לילה שמתי את שק השינה שלי רחוק מכולם. בכיתי לעצמי בחושך.
את היית הסוד השמור ביותר שלי. ועכשיו את יודעת את זה.

לטיול הבא סירבתי לצאת.
גם לא לטיול שאחריו.
ואפילו שחברות שלי דחקו בי לבוא, ולא הבינו מה קרה, אני ידעתי שאסור לי לראות אותך שוב. לא בזמן הקרוב. לא כשזה כואב כל-כך.
אני לא מסוגלת לעמוד בזה, להיות קטנה וחלשה לידך, לדעת ששתינו יודעות שזה בגללך.
בזמן שעבר ניסיתי להתנתק ככל האפשר, ובכל זאת, השמועות שזרקת את החבר שלך, הגיעו גם אלי. מה שכמובן לא הפתיע אותי. תמיד חשבתי שמגיע לך יותר.

בסוף החלטתי להיות אמיצה, אפילו למראית עין. רציתי להתרגל לתחושה הזו מחדש. להיות אחת מהחבר'ה.
הגעתי לטיול של תחילת הקיץ, יודעת שאני כבר לא מרגישה אליך כלום, שאני חסינה להכל.
צחקתי מהבדיחות הרגילות, ודיברתי עם אנשים שלא ראיתי חודשים. היה חביב.
כשניגנת, הכרחתי את עצמי לשבת במעגל עם כולם. למרות שאף אחד לא ידע, אני ידעתי מה זה דורש מצדי. והייתי גאה בעצמי. אפילו הרשיתי לעצמי להמהם בחלק מהשירים.
אבל להביט בך לא יכולתי. העיניים שלי היו קבועות כל הזמן בשמים הכהים מעליי, משוטטות להן שם. מתחמקות מעיניים שלא רציתי לראות. עיניים כהות מכאיבות.

בסוף הם החליטו שהמדורה מיצתה את עצמה, ואת שרת רק עוד שיר אחרון, לפני שהתפזרנו לישון.
''יש לי סיכוי להינצל, אני יודע...'' ריגשת את כל מי שהיה בסביבה עם השיר הענוג, המדהים.
ברגע אחד, הכל חזר אלי בבום.
כאב לי בלב. עצרתי את הבכי בפנים. מלמלתי ''לילה טוב'' למי שצריך, והתחפרתי בשק השינה שלי, מייחלת לפרטיות, שתבוא רק עוד רגע.

מהר מאוד נדמה היה שכולם נרדמו. חושך מדבר, קיצי וצונן, עטף אותנו.
מרחוק יכולתי לשמוע מדורה שעוד דולקת, מישהו שמנגן על גיטרה, שברי משפטים.

אני לא יכולה שלא לחשוב עליה.
השיר האחרון שהיא שרה ליד המדורה עשה לי משהו בפנים.
מחשבות עליה עוטפות את כולי.
החיוך שלה, העיניים שלה, הריח שלה, הגוף שלה, והכל כל-כך נעים.
אני מתגעגעת אליה עכשיו, כשהיא ישנה כמה מטרים ממני בשק השינה שלה, מתגעגעת אליה יותר מאשר התגעגעתי בכל הזמן שנמנעתי ממנה, בכל הזמן הזה שניסיתי לשכוח אותה, שהתחבאתי בבית.
אני מרגישה שהשקט הזה רק מדגיש את הרעש של המחשבות שלי, והמחשבות שלי צועקות רק שם אחד. את השם שלה. הבחורה הזו זרה לי, וקרובה לי, באותה נשימה.

פתאום מרגישה שאני חייבת לשירותים, שיט.
אני לא הולכת לצאת מהחום של שק השינה. אני אתאפק. אני גם לא רוצה להעיר אף אחד.
מתהפכת על הגב, כדי לא להכביד על השלפוחית.
מכווצת בעדינות את השרירים שם למטה, ומרפה.

ושוב מחשבות עליה, איך אני מתאווה לנשק אותה, לדעת איך השפתיים שלה מרגישות, לדעת מה הטעם שלה.
אני מדמיינת את הרגע, הפעם אני אהיה היוזמת, הכל יכולה.
אתקרב אליה בביטחון, יודעת שהיא רוצה אותי.
אעביר יד איטית בשיערה.
היא לא תוכל לעמוד נגדי כלל, לא תוכל להעמיד פנים. תפער מולי עיניים מתרגשות, מבקשות.
עכשיו היא הקטנה, ואני החזקה.
ביד מהוססת תיגע בפניי.
אני אניח שתי כפות ידיי מאחורי צווארה. אקרב את ראשה אליי בהחלטיות, באיטיות, עד שפי יהיה בדיוק מול פיה.
ואעצור. הנשימות שלנו יהיו עמוקות.
היא תרצה להשלים את המרחק, להתקרב עוד, לגעת בשפתיי.
אך אני אקבע את אחיזתי, ולא אאפשר לה.
אני קובעת את הקצב בו אנו משחקות.
בנשיקות רכות, עדינות, אלטף את פיה, את לחייה, את עיניה.
אתבונן בה בשפתיים הפשוקות, בעיניה העצומות.
אניח את פי על פיה.
אגע בלשוני נגיעה אחת, בשפתה העליונה.
ארגיש את הלשון שלה מחפשת אותי, אך אתחמק.
אעביר אותה באיטיות סביב ללשונה.
ואז ארפה אחיזתי, והלשונות שלנו ישחקו אחת בשניה..

פתאום אני מרגישה את איבר המין שלי נפוח, מתחנן שייגעו בו.
אני מופתעת ונבוכה ומתביישת בעצמי, אבל זה רק הופך אותי ליותר מגורה.
כולם ישנים, אני יודעת, אני עוצרת את נשימתי ומכניסה יד תחת למכנסיי, לתוך התחתונים שלי.
אני כ''כ רטובה.
בתנועות חזקות אני לשה בין ירכיי, רגליי סוגרות על ידי, הגב מתקמר, האגן מתכווץ, אני מלקקת שפתיים, נושכת אותן בחוזקה.
מנסה בו זמנית לשמור על עצמי, לכווץ את שרירי השלפוחית המלאה.
אני משתגעת מהצורך הזה, לשלוט על הכיווץ של השרירים הנכונים, יחד עם ההרגשה הגואה של חוסר שליטה.

מדמיינת אותה פה איתי, מדמיינת שהיא היתה פה כל הזמן, שהיא ראתה.
היא נכנסת לשק השינה שלי, בחושך, בין כל האנשים הישנים, היא פושטת בגדיה, מתחככת בי, מכסה על התנשמויותיי בפיה; ידה מחפשת את ידי, בין רגליי, היא מרגישה את הרטיבות שלי, היא מחייכת אליי, היא אוהבת אותי, היא יודעת שזה בגללה.

אני מתכווצת בתנועות לא רצוניות, אני לא יכולה לעצור בעצמי.
הגוף שלה כל-כך מוחשי לידי, חם ומזמין, אני מדמיינת שאצבעותיה נכנסות לתוכי, נכנסות ויוצאות שוב ושוב, מגבירות את הקצב של התנועה.
הן עטופות ברטיבות שלי, החמימה, והריח מתפשט בחלל הצר שבינינו.
היא נדחקת אליי עוד ועוד, לוחצת אליי את גופה, את שדיה, היד שלה דוחפת פנימה יותר ויותר לתוכי, אני לשה בחוזקה בין רגליי, מדמיינת שזו היד שלה.
ברגע אחד אני כבר לא יכולה להכיל את זה יותר, מרגישה את הרעד העמוק, הפנימי, מתגלגל לי בבטן, בין רגליי, בשפתיים הנפוחות, אני מתכווצת בשיא, כאב מתוק ונורא, ואז שורה של כיווצים קטנים, מעקצצים, אנחות קטועות כבדות נפלטות ממני, אני מרגישה כאילו נסקתי מעלה-מעלה, עד שהגעתי לשיא הגובה, ועכשיו אני גולשת בעדינות מצד לצד, מרחפת מטה, מחזירה לעצמי את הנשימה, מתענגת.


חזור לדף סיפורי גולשים

 

© כל הזכויות שמורות 2006 SexyWoman פורטל סקס למבוגרים בלבד.